הגבול הדק של לשון הרע

לשון הרע הוא אחד האיסורים הגדולים ביהדות, אסור לדבר לשון הרע על אנשים, אבל… כאשר לדוגמה, נתקלנו באדם אשר ממנו צריך להיזהר כי הוא פוגע באחרים או מרמה אותם, כאשר אני מזהיר אנשים מפניו האם זה לשון הרע או שאני מסיר מכשול מפני עיוור, אז כאן חובתי היא להזהיר אנשים מפני מכשול דוגמת אותו אדם, שמא ייפלו גם הם במרמתו וייתפסו ברשת שקריו ובכך יצאו נפסדים ומרומים כמוני, אולם במידה והרחקתי לכת והוספתי בדבריי עוד תיאורים של דברים שלא היו ולא נצמדתי לאמת בספרי אודות אותו אדם, אזי דיברתי עליו לשון הרע וזה כבר אסור.

במשך 39 שנות עיסוקי בקבלה ובפתיחה בספר הזוהר באו אלי עשרות אנשים אשר נעשה להם עוול והם נפלו קורבן לרמאות וגניבה, אולם הם סירבו לספר לאחרים מפני שפחדו מאותו אדם וממה שחלילה יעשה להם אם יספרו איך רימה אותם וגנב את כספם בהבטחות שווא ועשה בהם מעשים אסורים.
הסברתי כי בכך שייספרו מה נעשה להם במדויק ויתריעו בפני אחרים על אותו אדם, הרי שיחסכו מאחרים את אותו סבל שהם עוברים, במקרה הגיעה לקוחה אשר סיפרה לי כי הלכה לבקש עזרה לגבי הבן שלה מאדם נחשב מאוד במגזר הדתי ונפלה קורבן לשקריו ולמזימותיו, אולם היא פחדה אפילו לתת לי את שמו שמא הוא ייפגע בה או בבנה ובכך היא לא רק הגנה עליו אלא גם שמה מכשול בפני אחרים בקהילה ומחוצה לה אשר פונים אליו לבקשת עזרה ובכך סביר גם שיפגעו ממנו בדיוק כמו שקרה לה.

הגבול בין לשון הרע לבין אזהרה והסרת מכשול בפני עיוור הוא מאוד מאוד דק, ולכן נתון לשיקולו של כל אדם ולגופו של כל עניין, נפגעתם מאדם כזה? חובתכם לספר לאחרים במדויק מבלי להגזים בתיאור ובלי חשש.