מרפאה פנימית

כאשר אנחנו בריאים, איננו נותנים את דעתנו על כך. לאמיתו של דבר, "הבריאות" הינה פעולה יזומה של הגוף וגם "המחלה" הינה באופן מסויים פעולה יזומה של הגוף. הגוף מטפל בעצמו ללא הרף ושומר על עצמו ברובדים רבים. כאשר רופא מנסה "לרפא" אותנו, אין הוא באמת מרפא אותנו, אלא משתדל לאפשר לגוף לרפא את עצמו. לדוגמא, אם נשברת לנו עצם, הרופא איננו יכול לאחות אותה בשום פנים ואופן. הוא יכול רק לוודא ששני חלקי העצם השבורים צמודים זה לזה ושהאיבר מקובע – וכל זאת כדי להקל על הגוף במלאכת הריפוי. באופן שוטף הגוף עוסק בריפוי עצמי. חלק מפעולותיו הינן "תחזוקתיות" (קרי, שמירה על המצב הקיים – מניעת מחלות) וחלקן האחר הינו ריפוי של ממש (כאשר מתגלות בעיות קטנות או גדולות והגוף מנסה להתמודד עימן).
זהו המצב האוטומטי אצל רובנו, אולם מצב אוטומטי זה, "Mode" זה של ריפוי עצמי, איננו אלא חלקיק קטן ממה שהגוף מסוגל אליו באמת. כוח הריפוי העצמי הקיים בתוכנו הינו גדול לאין-שיעור ועדיין לא התגלה במלואו. בעזרת טכניקות שונות, ביכולתנו לגייס חלקים רחבים יותר מכוח-הריפוי הקיים בתוכנו ולהפנותו לצורך ריפוי עצמי מעמיק, מזורז ומשופר. אחת מהדרכים היעילות ביותר לצורך זה, הינה "שיטת המרפאה". שיטה זו הינה יעילה מאחר והיחס בין מידת המיומנות וההשקעה שהיא דורשת, לבין איכות התוצאות שהיא נותנת, הינו מהטובים הידועים לנו.
אם נצטרך לתמצת את הפעלת השיטה במשפט אחד:
עלינו לבנות בדמיוננו מרפאה אישית, אליה נלך (בדמיון) כדי לקבל טיפול, ריפוי ואפילו אבחון.

כיצד עושים זאת? המשך ההדרכה בספר "חושים נסתרים".