קמע לשמירה והגנה

הקמע הוא אחד החפצים בעלי המשקל הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית,
הקמע מתאפיין ביכולתו להעניק לנושאו תחושה של הגנה, דוגמה לכך, היא שימושם התכוף של הלוחמים התורכים בקמע. לוחמים אלו, בשדה הקרב, לא ייפרדו מהקמע ולו לרגע אחד. דוגמה נוספת שאובה מדרכו של מתאבק הסומו, אשר יישא את הקמע בתוך קשר החיתול שעל מפשעתו.
בדומה לגברים, הקמע משמש גם בחייהן של נשים. נשים הרות במדינות ערב אינן נפרדות מהקמע ומשתמשות בו במהלך כל תקופת הריונן.
במהלך ההיסטוריה הלכו הקמעות והשתכללו, לעתים הפכו הקמעות לתכשיטים. ראייה לכך היא החיפושית (חיפושית פרעה), שהנה הקמע המפורסמת ביותר בהיסטוריה. קמע החיפושית משמשת כסמל המוקדש לאל רע, אל השמש.
לפי האמונה המצרית שימשה חיפושית הזבל סמל להיווצרות היקום והאלוהות, על- פי הקבלה היהודית שימשה אותה חיפושית כסמל לאין סוף. הצלב המצרי "ענח", שבעברית נקרא "ענך", בראשו מונחת טבעת, היה קמע מקודש מאד כמו החיפושית . סמל זה, בדומה לחיפושית, יצג את הכוח וחיי הנצח. בנצרות, תפס הצלב את המקום המרכזי כקמע, מימי הביניים החלו ליצור קמעות בהשפעת הקבלה אשר כללו שמות מלאכים או שמות של אלוהים.
גם המיסטיקנים הנוצרים כתבו את הקמעות באותיות עבריות, ושאבו את השראתם מהשפעתה של הקבלה.
הקמעות מחולקים לרוב לשתי קטגוריות מרכזיות: קמע שמשמש כתכשיט, וקמע המבוסס על כתב הסגולות. קמעות שהופיעו מאוחר יותר, נחשבו למעניקי כוח או פותרי בעיות לנושאים אותם. דוגמאות לכך ניתן לסקור ממצריים העתיקה. במצרים האמינו כי נשיאת עור נחש היא סגולה לרפואה. ייתכן כי דרכו של הנחש להשיל את עורו ולהתחדש סימלה לידה מחדש וקושרה לרפואה. אלת הנחש המצרית מרטסגר נחשבה כשומרת על עמק המלכים, ונשים שלא נפקדו בצאצאים כרעו מול תמונתה. נחש כרוך מסביב למטה הוא גם סמלו של אל הרפואה הרומי אסקולפיוס . בקרב שבטים אינדיאניים באמריקה מקושר הנחש לברק ולרעם. מטות נחש שימשו את האינדיאנים בטקסי הורדת גשם והבטחת יבול.
סמלי פוריות אחרים לבד מהנחש, הם: עלי תאנה המשמשים סגולה לפוריות ולסובלים מעקרות (גם לגברים וגם לנשים).בד בצבע כחול -כסגולה להולדת בנים – זכרים. בד בצבע אדום כסגולה להולדת בנות – נקבות. כפי שניתן לראות, הצבע אף הוא שימש כסמל להגנה. במסורת הערבית, השתמשו בצבע הכחול לגרוש שדים ורוחות. שימוש זה הופיע בחמסה הערבית הידועה ובמרכיבי עלים ותבלינים למיניהם הקשורים בחבילה.
שימושים נוספים בסמלים להגנה נלקחו מעולם הצומח. דתות שונות השתמשו בשום להברחת שדים ונגד עין הרע. השום שימש כרכיב מרכזי גם בטקסים לגרוש שדים.
היהדות, בניגוד לדתות אחרות, עשתה שימוש ייחודי, בקמע מאפיין, קרי: המזוזה.
בבית היהודי, רעות וחוליים מיד מקושרים אל מזוזה פסולה או מזוזה חסרה. במספר זרמים ביהדות, תולים את שלום הבית והעקרות בתקינותה של המזוזה. בתקופות מסוימות נהגו יהודים לקעקע קמעות על גופם. על מנהגים אלו חל איסור, שהונהג ע"י ראשי הדת, מחמת ההתייחסות לקעקוע כחלק מטקס כישוף של הגויים.
קמעות כתובות, לרוב כוללות פסוקים מהתנ"ך, שמות של מלאכים ושמות האלוהים. בכדי לכתוב קמע מדגישים המקובלים את ידיעת הצרוף הנכון של שמות הקדושים, ובמקביל הצרוף של שמות האלוהים (שמות האלוהים והמלאכים מוצאים מתוך שם האדם, ושם אמו).
ישנם קמעות המכילים נוסח של השבעה מתוך כתבי הקבלה הקדומים.
בימי הביניים, החלו המיסטיקנים לבנות קמעות, על -פי הוראות שנתקבלו בסיאנס או לחליפין בתיקשור. קמעות אלה היו לרוב קמעות שנכתבו בצרוף של אותיות או סמלים. כתיבתם הותאמה לבעייתו או לבקשתו של דורש הקמע.
מנהג זה נמשך עד לימינו. ביטוי לכך ניתן לראות בהתייחסות אל המיסטיקן , כמקשר בין העולם העל חושי לבין האדם מהישוב. דרך התקשור מקבל המיסטיקן את האותיות או הסמלים אשר עליו להכניס אל תוך הקמע, צרופים אלו מלווים בתוספות של מרכיבים שונים מן החי והצומח.